יקובוביץ נ' בנק הפועלים בע"מ

פסק דין

1.בפניי בקשה מטעם הנתבע (להלן: "המבקש" או "הבנק") לסילוק התביעה על הסף הן בשל מעשה בית דין, השתק ומניעות, והן בשל העדר עילה.

2.המשיב הגיש במסגרת ת"א 1180/03 אשר נדונה בביהמ"ש המחוזי בת"א, תביעה כנגד גב' ברמר, בה עתר המשיב לאכיפת הסכם מכר מיום 20.12.02 לרכישת דירה, אשר נחתם ביום 20.12.01 בינו ובין הגב' ברמר (להלן: "הסכם המכר").

בפסק הדין שניתן ביום 30.10.05 ע"י כב' השופטת רות לבהר שרון נדחתה התביעה.

3.עניינה של התובענה שבפניי – תביעה כספית בגין נזקים נטענים של המשיב בעקבות התנהלותו הרשלנית של הבנק.

המשיב טוען כי הסיבה העיקרית לפיה נדחתה תביעתו במסגרת ת"א 1180/03 הינה כי הוא לא הוכיח שנמסרו שיקים לגב' ברמר ולא הוכיח כי נפרעו על ידה או באמצעות נאמן הצ'קים ועל כן, נכשל בהוכחת תשלום מלוא התמורה.

התובע טוען כי רשלנותו ו/או מחדלו של הבנק הוא בכך שאיפשר את פירעון השיקים שלא בדרך היחידה בה ניתן היה לפרוע אותם (הפקדתם בחשבון על שם גב' ברמר או בחשבון נאמנות מטעמה) ובכך גרם לו הבנק להפסיד בתביעתו בת"א 1180/03, ובסופו של יום את הדירה כולה.

4.תמצית טענות המבקש:

א)ביסוד תביעתו של המשיב עומדת טענה אחת ויחידה והיא, כי הבנק גרם לכך שהמשיב הפסיד בתביעה לאכיפת הסכם מכר שהגיש בבית המשפט המחוזי בתל אביב – 1180/03 יעקובוביץ נ' ברמר; המשיב טוען כי שיקים שנרשמו לגב' ברמר, לא הופקדו בחשבונה, ובשל כך לא עלה ביד המשיב להוכיח תשלום התמורה באמצעות אותם שיקים. ובשל כך (לטענת המשיב), נדחתה התביעה לאכיפת הסכם המכר.

דין התביעה להידחות בשל קיומו של מעשה בית דין, לפיו נקבע בפסק דין חלוט וסופי כי תביעתו של המשיב לאכיפת הסכם המכר נדחתה בשל היותו שותף לקנוניה כנגד הגב' ברמר. כלומר, דחיית תביעתו של המשיב לאכיפת הסכם המכר אינה קשורה לאי-הוכחת תשלום התמורה או למידע כלשהו שנמנע ממנו בשל מעשי הבנק; אלא נובעת כולה מהאופן שבו ניהל המשיב את תביעתו ו/או ממעשיו של המשיב כפי שהוכחו במסגרת אותה תביעה.

ב)יש לדחות את התביעה גם מן הטעם שהמשיב מושתק ומנוע מלעתור כנגד הבנק; ולו מן הטעם שמשך כל השנים שחלפו מאז עסקת המכר לא העלה המשיב כל טענה שהיא כנגד הבנק, וזאת חרף העובדה כי בעניין עסקת המכר התקיימו מספר הליכים להם היה המשיב שותף.

מי ששותק ומחריש – אף שסבור כי עומדת לו (לכאורה) עילה – משקף במעשיו כי אין ממש בטענותיו.

ג)למשיב אין כל עילה שבדין המקנה לו זכות כלשהי כנגד הבנק. זאת בין היתר, מן הטעם שלא קיימת כל חובת זהירות מושגית או קונקרטית בין הבנק לבין המשיב לפיה מחויב הבנק לנהוג באופן שיאפשר למשיב להוכיח תשלום התמורה בגין עסקת המכר.

לבנק אין כל חובה (אך גם לא יכולת) לספק הוכחה לצד ג' על עצם מסירת השקים הבנקאיים לידי המוטב; וגם הוכחת פרעונם אינה יכולה להיעשות אלא על ידי הבנק הנמשך. יוצא איפה שאין לו למשיב כל עילה שהיא כנגד הבנק.

5.תמצית טענות המשיב:

א)הבנק כלל לא היה צד להליך שנוהל במסגרת 1180/03, ואין כל התייחסות של בית המשפט המחוזי ל"קנוניה" כביכול כנגד הבנק.

טענות המבקש באשר לאופן התנהלותו של המשיב למול גב' ברמר אינן רלוונטיות ליחסים שבין המשיב לבנק; כפי שפורט בהרחבה בכתב התביעה, הבנק התרשל ביחס לשני שיקים, ופסק הדין מתייחס אך ורק לקשרים בין המבקש (התובע שם) לנתבעת שם – הגב' ברמר, בלי שום קשר לטענות ביחס לתובענה נשוא הבקשה לסילוק על הסף.

ב)בזמן מתן פסק הדין בת.א 1180/03 לא עמדו למול בית המשפט כל העובדות והראיות שהתגלו ביחס לגב' ברמר (היא אשר פדתה את השיקים הבנקאיים), ולפיכך סבר בית המשפט כי כביכול המשיב היה שותף לקנוניה.

ג)עוד ציין המבקש כי הוא משך את הערעור שהגיש כנגד תוצאות פסק הדין בהמלצת בית המשפט העליון, לברר את עניין הראיות החדשות בתביעה כנגד הבנק, כאשר המשיב עמד על כך כי שמורה לו הזכות לתבוע את הבנק ביחס לרשלנותו ולמחדליו נשוא התביעה דנא.

ד)בזמן מתן פסק הדין בת"א 1180/03 עדין לא קמה למשיב עילת תביעה כנגד הבנק, שכן המשיב לא ידע על רשלנותו ומחדלו של הבנק ביחס לשיקים הבנקאיים, באיזה חשבון הופקדו ומי פדה אותם. כך שטענת הבנק להעדר עילה בשל מעשה בית דין נטענת בחוסר תום לב, כמו טענותיו להשתק ומניעות.